צמד המילים שנשמעו יותר מכל דבר אחר בקדנציה האחרונה היו 'פוליטיקה חדשה'. צמד מילים ששר האוצר המפוטר יאיר לפיד עשה בהם שימוש בכל פעם שהוא או אי מי ממפלגתו רצה לספר לנו על רפורמה נוספת שהוא מתכנן לעשות במשרד עליו הוא מופקד.

שמענו על רפורמה בחינוך, שמענו גם על רפורמה בכלכלה, ושלא לדבר על הרפורמה בדיור שבכל הצהרה שניה שיצאה לתקשורת מבית מדרשה של יש עתיד – יש עדיין מפלגה כזאת – שמענו על הרפורמה הזאת בעיקר מכיוונם של כלכלנים בכירים שהסבירו מעל לכל במה כמה הרפורמה גרועה וכמה נזק היא כבר גורמת בימים אלו שרק מדברים עליה ועדיין לא אישרו אותה.

בדיוק בשם ה"פוליטיקה החדשה" נמנע לפיד מלהקשיב לקולות הסובבים אותו והלך כעיוור באפילה אחר סיסמאות ריקות מתוכן כי הרי זו דרכה של הפוליטיקה החדשה, לא מקשיבים לאף אחד גם אם הוא צודק יותר וחכם יותר.

בקיצור, 'פוליטיקה חדשה' נהפכה לדת. דת שהולכים לאורה ומתנהלים על פיה גם אם יוצרים בכך נזק לכלל האזרחים שכל חטאם הוא שהם בחרו ממשלה שהעומד בראשה החליט בגלל פחדנותו הידועה לכל להעמיד בראשות משרד האוצר אדם שהוא חסר ידע בסיסי בחשבון ובכלכלה.

ואז הסתבר לכל אנשי הדת החדשה שבסוף תמיד הפוליטיקה הישנה היא זו שמנצחת. גם יוצרי הדת וגם מאמיניה הבינו שצריך להתנהל בשיטות של פעם כדי להתנהל פוליטית ובזמן היותם במחשכים ניסו לבנות קואליציה חדשה ולהפיל ראש ממשלה מכהן כי הרי כבר כולם יודעים שהקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

לא היה כאן כלום חוץ מתאוות השררה וכשזה הכח המניע – אז בדרך כלל לאנשים כבר אין שליטה על התהליך המתגלגל.

לפיד ניסה לבנות קואליציית מרכז שמאל מתחת לרדאר ואפילו פנה דרך גורם שלישי לסיעות החרדיות כדי לבדוק איתם היתכנות למהלך שכזה. ראשי הסיעות החרדיות, ליצמן, דרעי וגפני דיברו כל אחד בנפרד על שתי הצעות ל'פוטש' כנגד נתניהו שהם קיבלו כאשר בהצעה אחת לפיד הוא זה שיעמוד בראש ובהצעה השנייה הרצוג יהיה זה שיעמוד בראש.

בקיצור, לפיד באמצעות שליחיו ניסה לעשות שימוש בפוליטיקה ישנה, אותה פוליטיקה שהוא הטיף כנגדה יום אחר יום ואף טרח להטיח אותה פעם אחר פעם בפני שרי הליכוד שלשיטתו הם אבירי השימוש בפוליטיקה הישנה.

והנה הגלגל מתהפך לו ורגע אחרי שנחשף קלונו, מתחיל לפיד לתקוף את נתניהו על דיל שעשה מול החרדים ועל כך שהוא הולך להחזיר את המדינה אחורה כי הרי אם החרדים יחזרו להיות חלק מהממשלה אז כל "ההישגים" שלו ירדו לטמיון.

אליבא דלפיד הציבור החרדי עולה למשק הישראלי ארבעה מיליארד שקלים והמדינה פשוט לא תוכל לסחוב את העגלה כשבתוכה יושבים החרדים כשהם מדושני עונג ומנופחי לחיים.

לפיד לא מסתפק בהצהרות ובהאשמות המגוחכות שלו ושולח לזירה את יתר חברי סיעתו שכפי המסתמן רובם יראו את הכנסת הבאה רק דרך ערוץ הכנסת.

עצוב והזוי לראות את השר מאיר כהן מדימונה שמשתלח בחרדים כאחרון הלפידניקים כשדווקא הוא יותר מכל אחד אחר אמור להזדהות עם מטרותיהן של המפלגות החרדיות ואף נעזר בחברי הכנסת החרדים לא מעט בזמן היותו ראש העיר בדימונה.

פשוט לא יאומן איך מסוגל אדם לעשות הכל רק כדי להישאר בתוכניותיו של יו"ר מפלגתו שמבחינה ציבורית הוא לא עשה פרומיל ממה שעשה מאיר כהן בימיו בראש עיר.

אבל זהו, נראה שהפעם זה כבר לא יעבוד ליאיר. לצעוק חרדים! חרדים! בו בזמן שלפיד בעצמו היה מרכיב חשוב בממשלה שגרמה לכך שהחיים בישראל נהיו קשים יותר ויקרים יותר, עובדה זו הופכת את לפיד לאומלל.

גם אחרוני המאמינים במדינת תל אביב כבר התפכחו וגם ריקי כהן מחדרה כבר התפכחה וכמוהם גם היא הבינה שלא מלפיד וגונדא דיליה תבוא הישועה האמיתית למצב הכלכלי הבלתי אפשרי שיש בארץ.

המצב בש"ס עדיין סבוך. לא ברור לאן הולכים פניה של התנועה אותה הקים וביסס מרן במשך כמעט שלושה עשורים.

אנשיו של אלי ישי שהיה יו"ר התנועה במשך ארבע עשרה שנים מתקשים להתרגל לשינוי בראשות התנועה ולעובדה שמרן בכבודו ובעצמו החזיר את אריה דרעי לתנועה ולאחר מכן ביקש ממנו לעמוד בראשה – כי הנהגה משולשת זה משהו שלא יכול לעבוד.

כל מי שהיה קצת קרוב למה שקרה בבחירות הקודמות הבין שלמרות שמדובר בשלושה אנשים ראויים ומוכשרים שמבינים פוליטיקה ויודעים לעשות קמפיין בחירות  – עדיין נפלו דברים בין הכיסאות ודברים פשוטים לא עבדו בשטח – רק כי לא ידעו מי עושה מה ולמי פונים בעת הצורך.

בהחלט יתכן שטענותיו של ישי הן מוצדקות. אחרי הכל לא מדובר בעוד ח"כ מן השורה – ויסלחו לי ידידיי הח"כים – כי בכל זאת אנחנו מדברים על מישהו שהיה נאמנו של מרן והיה יו"ר חזק במשך ארבע עשרה שנים שזהו פרק זמן לא מבוטל, אבל עכשיו הגענו למאני טיים, עכשיו צריך לקבל החלטה אם ממשיכים להתקוטט מאחורי הקלעים או שמתייצבים לדגל למען המטרה החשובה שהיא הגדלת כוחה של ש"ס.

הגיע הזמן לומר את האמת, הציבור הספרדי לא בנוי למחלוקות מיותרות – גם הליטאים לא – והשבר שיהיה במקרה של קרע פוליטי יסב נזק רב שאין מילים איך לתאר אותו.

ש"ס לא יכולה להתנהל כמו אחותה יהדות התורה. אין שום סיכוי לפצל אותה לשניים כדוגמת אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית, וגם ההחלטה כי אין יותר נציגים מיוחדים של רבנים בתוך הרשימה – היא עוד נדבך ראוי בשיקום של ש"ס ומכאן והילך כולם נציגים של כל הרבנים ושל כלל הציבור ללא קשר לזהות רבנית או עדתית כל שהיא.

בסיפור הזה אין מה לחפש אשמים ואין צורך לחקור מי התחיל ראשון כי אנחנו לא שם, מה גם שכיום עמידתו של דרעי בראשות התנועה זוהי עובדה מוגמרת ולא נראה שזה הולך להשתנות, בטח לא לפני הבחירות הקרובות, ומשכך חובה על כל מי שמבין את חשיבותה של ש"ס ואת הצורך הכלל חרדי בש"ס חזקה וגדולה, כי זה האינטרס הכללי של היהדות החרדית – להניח הכל בצד ולפעול להצלחת התנועה.

בבחירות הקודמות סבלה היהדות החרדית מפיצול מסוים כאשר בנוסף לכך גם שני ח"כים לשעבר ומרצה בכיר החליטו כל אחד מהם להקים לעצמו פלטפורמה פוליטית פרטית כשלכל בר דעת היה ברור שלאחר ספירת הקולות הם ייעלמו והיו כלא היו, כשכל השאלה היא רק כמה קולות הם יורידו איתם לאבדון וכך אכן היה.

השלישיה הזאת שרפה מאגר קולות ענק שאם המאגר הזה היה נשאר בבלוק הדתי או החרדי יתכן והכל היה אחרת ויתכן והייתה קמה ממשלה שלא פוגעת בעולם התורה ובמשפחות ברוכות הילדים, וממילא אולי גם לא היינו הולכים לבחירות המיותרות הללו.

מוטב שיבינו אלו ששוב רוצים ללכת לבד כי מהלך שכזה הוא רק נזק ותו לא, וביום שאחרי כשיתברר שהם גרמו לנזק אלקטורלי גדול הציבור יושיב גם אותם באותה השורה ועל אותו ספסל עם חיים אמסלם, הרב אמנון יצחק ומיכאל בן ארי.